פזילה אצל מבוגרים: למה היא מופיעה ומה אפשר לעשות?

פזילה אצל מבוגרים היא מצב שבו שתי העיניים אינן מביטות יחד לאותה נקודה, גם אם מעולם לא הייתה פזילה גלויה בילדות. היא יכולה לנבוע מנטייה סמויה שהתקיימה שנים ועלתה שוב על פני השטח בעקבות עייפות או שינוי במצב הבריאותי, או להופיע לראשונה בבגרות בעקבות שינוי בשרירי העין, בעצבים שמפעילים אותם או במצב רפואי כללי. ברוב המקרים יש מה לעשות, מהערכה שמרנית ועד הפניה לרופא עיניים כשנדרש בירור מעמיק יותר.

יש שסוברים שפזילה היא סיפור שנגמר, לטוב או לרע, בגיל הגן. במציאות הקלינית זה פשוט לא נכון: פזילה יכולה להופיע לראשונה גם בגיל מבוגר, שנים רבות אחרי הילדות, או לחזור אחרי שנים שבהן נראתה פתורה. ההבדל המרכזי בין פזילה שמתחילה בילדות לכזו שמופיעה בבגרות הוא בתחושה: מבוגר שמפתח פזילה כמעט תמיד ירגיש ראייה כפולה, כי המוח הבוגר כבר לא לומד 'לכבות' ולהתעלם מהתמונה של העין הפוזלת כפי שקורה אצל ילדים צעירים.

למה פזילה מופיעה אצל מבוגרים: הגורמים המרכזיים

כשפזילה מופיעה אצל מבוגר, המקור הנפוץ ביותר הוא נטייה שהייתה קיימת עוד מהילדות במצב סמוי: העיניים היו ישרות רוב הזמן, אך המערכת שמחזיקה אותן מסונכרנות בקו אחד הייתה על הגבול. עייפות, מחלה, לחץ נפשי או ירידה הדרגתית ביכולת הפיצוי עם הגיל יכולים לגרום לנטייה הזו לצוף ולהפוך לגלויה.

מקור שני, נפרד לגמרי, הוא פזילה שמתפתחת לראשונה בבגרות בעקבות מצב רפואי. בעיות בעצבים שמפעילים את שרירי העין, מצבים שמשפיעים על תפקוד בלוטת התריס, מצבים נוירולוגיים ופגיעות ראש יכולים כולם לשבש את התיאום בין העיניים. במקרים כאלה הפזילה היא לא הבעיה עצמה אלא סימן למשהו אחר שדורש בירור רפואי, ולכן התפקיד שלי בשלב הזה הוא לזהות את התמונה הקלינית ולהפנות למי שמוסמך לאבחן ולטפל במחלה הבסיסית.

יש גם מסלול שלישי, פחות דרמטי: שינוי משמעותי בעומס על מערכת הראייה הדו עינית, כזה שגורם למאמץ כבד יותר לשמור על יישור העיניים בקריאה ממושכת או בעבודה מול מסך. ההבדל בין פזילה שגלויה כל הזמן לפזילה שמופיעה רק בעייפות או במאמץ חשוב, כי הוא משפיע ישירות על סוג ההערכה והפתרון המתאים.

מיתוס מול מציאות: מה באמת נכון לגבי פזילה בגיל מבוגר?

סביב פזילה בגיל מבוגר יש כמה תפיסות שחוזרות על עצמן, וכדאי לפרק אותן לפני שממשיכים הלאה:

• מיתוס: פזילה היא רק עניין אסתטי. המציאות: היא כמעט תמיד מלווה בתפקוד לקוי, בעיקר ראייה כפולה ועייפות ולא רק בהיבט החיצוני.
• מיתוס: אם לא טיפלו בפזילה בילדות, אין טעם לבדוק אותה עכשיו. המציאות: גם פזילה שמלווה אדם שנים רבות אפשר להעריך מחדש ולעיתים לשפר את הנוחות באמצעים שמרניים.
• מיתוס: פזילה שמופיעה בבגרות תמיד דורשת ניתוח. המציאות: חלק גדול מהמקרים מתחילים בגישה שמרנית, כמו התאמת משקפיים פריזמטיות, לפני ששוקלים כלל אפשרות כירורגית.
• מיתוס: אם הפזילה לא קבועה אלא מופיעה רק לפעמים, אין צורך להיבדק. המציאות: פזילה לסירוגין יכולה להעיד בדיוק על אותם מצבים שמצריכים בירור כמו פזילה קבועה, ולפעמים אף יותר. בנוסף, ישנם מספר אפשרויות לטיפול והקלה גם במצב בו הפזילה מופיעה רק מדיי פעם.

פזילה שחוזרת מהילדות מול פזילה חדשה בבגרות

לא כל פזילה אצל מבוגר נראית אותו דבר, וההבחנה בין המסלולים העיקריים עוזרת להבין לאן פונים קודם:

ההבדל הזה לא תמיד חד כתער, אך הוא שימושי: ככל שהפזילה מופיעה פתאום ומלווה בראייה כפולה חדה, כך גדל הצורך למהר בבירור הגורם. ככל שמדובר בהחמרה הדרגתית של נטייה ותיקה, יש יותר מקום לתהליך הערכה מסודר.

דגלים אדומים: מתי פונים מיד ולא מחכים לתור?

יש מצבים שבהם אסור לחכות לתור הבא, גם אם הוא בעוד שבוע-שבועיים. פזילה שהופיעה פתאום, מלווה בראייה כפולה חדה, בכאב חזק בעין או מסביבה, או בירידה פתאומית בחדות הראייה, מצריכה פנייה מיידית לרופא עיניים או למיון, ולא קביעת בדיקת ראייה רגילה.

אותו כלל חל כשפזילה פתאומית מופיעה יחד עם תסמינים נוספים: חולשה בפנים או בגפיים, קושי בדיבור, סחרחורת חזקה או כאב ראש חריג בעוצמתו. שילוב כזה מחייב פנייה דחופה לחדר מיון ולא המתנה לבדיקת ראייה.

• עין ש'בורחת' בפתאומיות, כשקודם לכן העיניים היו ישרות
• ראייה כפולה שמופיעה תוך שעות או ימים בודדים
• כאב בעין בשילוב הגבלה בתנועת העין
• ירידה פתאומית בראייה באחת העיניים
• פזילה פתאומית בשילוב תסמינים נוירולוגיים נוספים

ראייה כפולה ועייפות עיניים: ההשפעה על היום-יום

ראייה כפולה לא נשארת תקרית חד-פעמית, היא מלווה כמעט כל פעולה: קריאה, עבודה מול מסך, ירידה במדרגות שדורשת הערכת עומק מדויקת. כשהמוח מנסה כל הזמן למזג שתי תמונות שלא מתלכדות, מצטברת עייפות עיניים, לעיתים גם כאבי ראש וקושי להישאר ממוקדים לאורך זמן.

חלק מהמטופלים מפתחים הטיית ראש או הרגל לעצום עין אחת כדי להקל על אי הנוחות, ופיצוי כזה מעמיס בתורו על הצוואר, הכתפיים ועל העין השנייה. מעבר להיבט התפקודי, שינוי במראה ומנח העיניים יכול להשפיע גם על הביטחון במצבים חברתיים, וזה שיקול לגיטימי בבואכם להחליט מתי לפנות לבדיקה.

מה אפשר לעשות: מגישה שמרנית ועד הפניה לרופא עיניים

הערכה של פזילה אצל מבוגר כוללת בדיקה של האופן שבו שתי העיניים עובדות יחד: האם הסטייה קבועה או מופיעה רק בתנאים מסוימים, מה גודלה ואיך היא משפיעה על המיזוג בין שתי התמונות. על בסיס זה אפשר להחליט אם מדובר במצב שמתאים לטיפול שמרני או כזה שדורש קודם כול בירור רפואי.

אחד הכלים השמרניים המרכזיים הוא משקפיים פריזמטיות: עדשה עם פריזמה מזיזה את התמונה לכיוון מיקומה של העין כך שהיא תתלכד עם התמונה מהעין השנייה, ומקלה משמעותית על הראייה הכפולה. כדי שהפריזמה תעבוד כמו שצריך, צריך גם שמנח המסגרת יהיה מדויק על הפנים, אחרת האופטיקה משתנה והתמונה לא מתיישרת נכון מול קו הראייה. כמו כן, ישנן פזילות או "בריחות" אקראיות של העין בהן ניתן לטפל גם בתרגילי עיניים.

במקביל, יש מצבים שבהם הפתרון המתאים אינו אופטי כלל: מחלה שדורשת טיפול תרופתי, זריקות לשרירי העין או ניתוח לתיקון הפזילה עצמה. אלה תחומים של רופא עיניים, ולכן כשהתמונה הקלינית מצביעה על צורך כזה, אני מפנה אליו בהתאם כדי שהבירור והטיפול יינתנו על ידי הגורם המוסמך.

התפקיד שלי כאורטופטיסטית בהערכת פזילה אצל מבוגרים

אני עובדת כיום כאורטופטיסטית בבית החולים איכילוב, ובעבר עבדתי במחלקות עיניים ילדים ופזילה ובמחלקת נוירו-אופתלמולוגיה בבתי החולים שיבא ואסותא אשדוד. הרקע הזה חשוב דווקא כשמדובר במבוגרים, כי הוא מלמד להבחין בין פזילה שמקורה שרירי-עצבי רגיל לבין מצבים שבהם הפזילה היא רק הסימן הגלוי למשהו נוירולוגי שצריך בירור נוסף.

בקליניקה שלי ברחוב הבנים בכפר סירקין אני מתמקדת בהערכת הראייה התפקודית והדו עינית: עד כמה שתי העיניים עובדות יחד, האם יש צורך בהתאמת משקפיים פריזמטיות או תרגילי עיניים, ובאילו מקרים נכון יותר להפנות להמשך בירור אצל רופא עיניים לפני שממשיכים בתהליך.

טיפ מעשי: אם אתם שמים לב שעין נוטה 'לברוח' מדי פעם, בעיקר לקראת סוף היום או במצבי עייפות, כדאי לשים לב מתי בדיוק זה קורה ולתאר זאת בבדיקה. פרט כזה עוזר להבחין בין נטייה קלה שניתן לעקוב אחריה לבין פזילה שדורשת מעקב צמוד יותר.